מקור תלמוד ירושלמי פסחים ד׳:ח׳:ב׳
8 הלכה: מוֹשִׁיבִין שׁוֹבָכִין לְתַרְנוֹגַלִּין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. הָא בְמוֹעֵד אָסוּר. אֵין מַרְבִּיעִין אֶת הַבְּהֵמָה בְמוֹעֵד. אֲבָל מוֹלִיכִין אוֹתָהּ לַבָּקוֹרֶת. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. חֲמוֹרָה שֶׁהִיא תוֹבַעַת זָכָר מַרְבִּיעִין אוֹתָהּ שֶׁלֹּא תֵיצַן. וּשְׁאָר כָּל הַבְּהֵמָה מוֹלִיכִין אוֹתָהּ לַבָּקוֹרֶת. וּמְקִיזִין דָּם לָאָדָם וְלַבְּהֵמָה בְמוֹעֵד. וְאֵין מוֹנְעִין רְפוּאָה מֵאָדָם וּמִבְּהֵמָה בְמוֹעֵד.
פירוש פני משה על תלמוד ירושלמי פסחים ד׳:ח׳:ב׳
8 גמ' מושיבין וכו' הא במועד אסור. כלומר הא דנקט בי"ד גבי מושיבין לדיוקא קתני דאלו במועד אין מושיבין וקמ"ל דסיפא תרנגולת שברחה וכו' במועד הוא דאיירי כדלקמן והלכך מפסיק התנא בין הך בבא דנקט בי"ד בהדיא ובין בבא דסיפא דאף במועד מותר אם יש כאן הפסד ביצים:
9 אין מרביעין וכו'. תוספתא היא בפ"ב דמ"ק:
10 לבקורת. במקום שהבקר עומדין והיא נרבעת שם מאיליה:
11 שלא תיצן. שהחמורה כשתובעת ואינה נרבעת מצטננת היא: